אוכל יותר בריא ופחות צבעוני ומשומר

הצבע בשרות תעשיית המזון
מהטבע וממה שקורה מסביבנו למדנו כי שימוש בצבעים השונים יכול להגביר גם את צריכת המזון, כיוון שידוע כבר לכולנו כי העין אוכלת לפני הקיבה. דבר זה מוכח אפילו מחקרית כשהאוכל מוצא חן בעיננו – מערכת העיכול מתחילה להפריש יותר רוק ומפעילה גם את מיצי הקיבה. למעשה כל מה שימצא חן בעיני העיניים וודאי שיגיע אל הפה. תעשיית המזון למדה מהטבע והפנימה כי כדי שמזון מסוים יאכל על ידי האוכלוסייה הרחבה, רצוי להוסיף לו גם צבעי מאכל שימשכו את האדם אליו.

צבעי מאכל תעשייתיים
אמנם קיימת מגמה של חזרה לשימוש בצבעים טבעיים ולא תעשייתיים, אך עדיים השימוש בצבעי מאכל סינתטיים המיוצרים במעבדות הוא רחב מאוד. חשוב לדעת כי צבע מאכל סינטטי/ כימי הוא יותר זול, ולכן השימוש בו נרחב יותר.

ישנו מזון תעשייתי, שבתהליך ייצורו עובר תהליכים שונים. לעיתים בגלל תהליכים אלה המזון מאבד את צבעו המקורי, או את חלקו ולכן מוסף לו צבע מאכל וחומרי טעם שונים. במשקאות קלים, מוגזים ולא מוגזים, ניתן למצוא צבעי מאכל רבים כדי שהקהל הרחב יימשך אל המשקה, ובעיקר הילדים.

צבעי מאכל כימיים וסכנותיהם
צבעי המאכל הכימיים השונים עלולים לגרום לבעיות שונות ומגוונות אצל האדם. הדוגמאות לכך הן רבות, אך אזכיר כמה: אלרגיה, קשיי נשימה, גרד בעור, היפר אקטיביות, התמכרות, הרעלה ועוד. לאנשים שסובלים מאחת התופעות המוזכרות כאן כדאי מאוד להימנע ממזון המכיל צבעי מאכל כימיים.

צבעי מאכל טבעיים
אחטא לאמת אם לא אציין באותה נשימה חברות שונות, שמטעמי פרסום לא אזכיר את שמותיהן, שהרימו את הכפפה ועברו לשימוש בצבעים המופקים ממיצוי של צמחים, פירות וירקות בלבד. אם תבדקו על האריזות השונות במרכולים, אכן תמצאו שמצוין לדוגמא "צבע סגול טבעי (מיוצר מסלק)".

אם ירבו להשתמש בצבעי מאכל שהם לא כימיים, יתכן כי הדבר יגרום לייקור המוצר. חשוב לציין כי חברות מסוימות לא שינו את מחיר המוצר, למרות שעלות היצור גדלה עקב השימוש בצבעים טבעיים.

כולי תקווה שחברות רבות יתווספו לחברות אלה, כדי לשמור על בריאות הציבור.

משמרים ומייצבים
חומרים משמרים וחומרים מייצבים שמוסיפים למזון חיוניים מבחינת המוצרים, כדי שיחזיקו מעמד ולא יתקלקלו. חשוב לזכור שאם לא ישתמשו בחלק מהחומרים המשמרים הבריאים לאדם, חיי המדף של המוצר מתקצרים ואיכות המוצר עלולה להיפגע.

אי אפשר לוותר לחלוטין על חומרים משמרים, אולם יש לבחור חומרים המסוכנים פחות לאדם ויגרמו לנזק הקטן ביותר.

חשוב לדעת כי הנזק שעלול להיגרם לבריאות האדם מצריכת חומר משמר טבעי, קטן בהרבה מהנזק העלול להיגרם על-ידי פטריות, עובש וחיידקים במזון.
כמו כן – החיסרון הגדול בחומרים משמרים כימיים הוא שחומרים אלה עלולים לגרום למחלות קשות וביניהן סרטן. מדובר בחומרים שאותם האדם אינו נוהג לאכול מטבעו.

לרוב לאחר ניסיונות שנערכים על בעלי חיים (אם לא נוסה על בעלי חיים יופיע על המוצר הסמל עם השפן והקו עליו, שמוכיח שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים), הנחשפים לחומרים משמרים אלה בכמויות גדולות בדרך כלל, מגיעים לעיתים לתוצאה שמשמעותה הגבלת צריכה של מזון מסוים בכללותו, עקב הכמות הגבוהה של החומרים המשמרים המוספים לתוכו. מומלץ לבחון היטב את מוצרי המזון והמשקה, מפני שהגבלה זו עשויה להופיע באותיות קטנות בתווית הרכיבים שעל האריזה.

למעשה כנגד קלקול המזון ישנן הגנות מצוינות, שאינן גורמות לאדם כל נזק. ההגנה המקובלת ביותר היא החימום, וכמובן גם הבישול. בני האדם אכן רגילים לאכול מזון מבושל ובעיקר את זה שעלול להיפגע במיוחד מתהליכים שעלולים להזיק לבריאות, דהיינו, בשר, דגים וביצים. אבל עם זאת, הדרך הטובה ביותר להימנע מחיידקים הוא פשוט לאכול את המזון טרי לאחר שנשמר בתנאים היגייניים, בקירור. שהנה אחת ההמצאות הגדולות של כל הזמנים בתחום הבריאות, היא דווקא המקרר, המקפיא. חשוב לזכור כי מזון טרי אינו צריך חומרים משמרים; גם לא מזון קפוא, שנשמר מלכתחילה בתנאים היגייניים.

חומרים משמרים ביתיים
שני החומרים המשמרים האופייניים ביותר לשימור הביתי – מלח וסוכר – עלולים, בכמויות הגבוהות הנדרשות לשימור, להזיק לבריאותנו הרבה יותר מחומרי שימור "מלאכותיים" המוספים למזון.

סוגי חומרים משמרים
החומרים המשמרים המצויים בשימוש כיום שייכים לשלוש משפחות עיקריות:
1. חומרים נוגדי פטריות ועובש, שאינם פוגעים ב"חיידקים הטובים". חומרים אלה קיימים באופן טבעי בפירות ובירקות. את החומרים האלה ניתן למצוא בסלטים "תעשייתיים".
הכמות המאושרת לשימוש היא כזו המאפשרת אכילה יומיומית מן הסלט ללא פגיעה בבריאות.
2. חומרים נוגדי חיידקים. לקבוצה זו שייכים החומרים האלרגניים ביותר לאדם.
3. חומר משמר ונוגד חמצון.

מה ואיך מסמנים?
בדצמבר בשנת 2,000 אושרה בכנסת תקנה חדשה לגבי השימוש בתוספי המזון, לפיה יש לציין כל תוסף מזון שהוסף לאותו מזון באופן ברור על גבי המוצר. התקנה קובעת במדויק מהם תוספי המזון החייבים להופיע בשמם המלא, ומהם התוספים החייבים להיות מוזכרים בשמם הכולל: חומר משמר, חומר מייצב, ממתיק או צבע מאכל.

תוספת האות E, המופיעה לצד תוספים רבים, מסמנת את המילה אירופה, ומבהירה כי מדובר בחומרים שעברו הערכה בין-לאומית והם בשימוש מקובל גם בארצות אחרות.

שימור "ללא חומרים משמרים"
כמעט על כל מוצר שנחשב כ"טבעי", ניתן לראות כיום שרשום "ללא חומר משמר וללא צבע מאכל". למעשה היצרן משתמש ברעיון שהצרכן מוכן לקנות: 'אין במוצרים הללו שימוש בחומרים כימיים'. האמת היא שאין ניסים בייצור מזון. מוצר מזון אשר אינו מעלה עובש או מפתח חיידקים – עבר טיפול כלשהו; או באמצעות חומר משמר, או באמצעות טיפול תרמי כלשהו -פסטור או עיקור והשמדה של החיידקים טרם אריזת המאכל, או באמצעות קרינה.
חשוב לזכור כי שימור כלשהו של המזון חייב להיעשות, כדי למנוע הרעלה.

תופעות שונות מחומרים משמרים
החומרים המשמרים השונים עלולים לגרום לתופעות של אלרגיה או סתם כאבי ראש אצל האנשים הרגישים להם. כמו כן הם עלולים לגרום לאסתמה, סחרחורת ו/או למחלות כרוניות קשות. הנחות והשערות לא מעטות, תומכות למעשה בקשר בין חומרים משמרים לבין מחלות סרטן שונות. נתון אחד בדוק וברור: אחוז החולים במרבית מחלות הסרטן הולך ועולה עם השנים, ככל שעולה צריכת המזונות המעובדים והמשומרים. אפילו הטענה שהעלייה בכמות המחלות הכרוניות כרוכה בהארכת תוחלת החיים "וריבוי הקשישים" מתבררת כלא נכונה, כשמתברר שישנה עליה דומה בכמות המחלות הכרוניות גם אצל ילדים. לכן אכן מיוחסת העלייה המתמדת בכמות המחלות הקשות אצל ילדים, בין היתר לחומרים המוספים למזון וביניהם כמובן ישנו מקום נכבד לחומרים המשמרים.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על אורלי אברהם