הורות ופרחי באך

תמיד חשבתי שאני אדם חזק. באמת האמנתי בכך. אדם שמסוגל להתמודד עם קשיים, שמסוגל לעבור שינויים, שמסוגל לחוות כאב, שמסוגל לתת כתף ושתמיד נמצא בשליטה. כמובן. לכל אחד יש את ה"שק" שלו. ה"שק" הזה שמלא בחוויות העבר שלו, החוויות הטובות והפחות טובות. כאלו שמרימות אותנו לגבהים וכאלו שמורידות אותנו לשפל, שבעצם מעצבות אותנו ומגדירות את ה"אני". גם לי יש "שק" כזה, שבזכותו (ולא תמיד כל כך בקלות…) צמחתי, גדלתי, התחזקתי, התפתחתי ותמיד בשליטה. כמובן.

לפני כ- 7 שנים, עשינו צעד גדול ומדהים בחיינו, כשהחלטנו (בעלי ואני) להרחיב את המשפחה ולהפוך להורים. תהליך כזה, מצריך מספר דברים:
1. להגיע להחלטה בשלמות עם בן הזוג .
2. להתחיל "לעבוד" על זה.
3. לשחרר כל ציפייה ולקוות רק לטוב.

בשלב זה, בזמן שאנו משלימים עם התהליך ועוברים את שלושת השלבים, גיליתי, להפתעתי הרבה, שפתאום אני ממש, אבל ממש לא בשליטה. ולא חשוב כמה חזקה אני ולא חשוב כמה מסודרת ובהירה במעשיי, השליטה פשוט אינה בידיי.

זהו השלב הראשון של החלק השני של חיי. השלב בו עברתי מאדם יחיד, לאדם שנוספו לו פרמטרים נוספים הנלקחים בחשבון בכל התמודדות יומיומית ובוודאי מחייבים לשחרר את השליטה בחיים ולתת מקום לאמונה ולזרימה.

עוד כשניסינו להרות, היה לי "העונג" להכיר את תחושת הלחץ וחוסר השליטה, מעצם העובדה שעברו "כבר" שלושה חודשים ואין הצלחה. כשברור לכולם (חוץ ממני כמובן), שלגיטימי לגמרי שהעניין לוקח זמן. אבל אותי זה לא מעניין, אני רוצה לקבוע מה ואך, שזה יקרה כאן ועכשיו וללא עיכוב נוסף.

בשבוע 40 כשמחכים ומחכים וברור שאני לא קובעת פה את החוקים וחוסר הוודאות פשוט אוכל אותי מבפנים, גם אז אני עומדת במבחן האמיתי, של מציאות פורפורציונלית והגיונית והאמרה השכיחה היא: "תשחררי קצת, זה כבר יבוא לבד".

מזה כמעט 5 שנים, אני מנסה, לעיתים מצליחה ולעתים לא, להתמודד עם השינוי שפקד את השגרה התבניתית שלפיה התנהלתי ולקחת אחריות על אדם קטן (כבר שניים) שנותן משמעות חדשה לחיי ואת התואר "אמא" שתמיד מעלה חיוך על שפתיי.

לצערי, גם גיליתי שלא תמיד אוכל לתת לאדם קטן זה את כל שיחפץ. אני יכולה לנסות, להשתדל, להתאמץ ולעשות שמיניות באויר ובכך לתת את הכי טוב שאני יכולה, במלוא מובן המילה. המשמעות היא, להתמודד עם פחדים חדשים, תהיות חדשות, רגשות חדשים, עייפות ברמה שלא הכרתי מעולם, סבלנות אין סוף שלא חשבתי שיש לי, הבנה ריגשית, המון יצירתיות וכמובן, הקשה עבורי מכולם, התמודדות ללא תנאי עם חוסר שליטה בחיי ובחיי בנותיי, שפוגש אותי בסיבוב בכל פעם מחדש שחובה בתוכו את הפחד המתמיד מלאבד את היקר לי מכל.

לשמחתי הרבה, גיליתי כלי עזר מוצלח ומשובח, המאפשר לי להתמודד במבחן היומיומי הזה, של להיות אמא. פרחי באך.
בפרחי באך יש

38 תמציות. בכל אחת מהתמציות אני יכולה להעזר בצורה זו, או אחרת, אך אפרט, לגבי המרכזיות ביותר מבחינתי, עליהן אני לא מוותרת:

Larch – פחד מכישלון. כהורה, התמצית מאפשרת להתמודד עם הפחד של "ההורה המושלם". האם אני אמא מספיק טובה? האם אני עושה טעויות? ומאפשרת להיות בטוחים בעצמנו, להאמין ביכולות שלנו, להיות פחות ביקורתיים ולא מדי מגוננים. כך שגם הילדים ירגישו בטוחים בסבבתנו, עם מסגרת גבולות ברורה ומאפשרת.
תמצית חשובה מאד להורים שבדרך.

Red chestnut – פחד ודאגה לאחר – הפחד לאבד ודאגנות ייתר. התמצית מנתקת את החבל האנרגטי שבן ההורה לילד ומאפשרת קשר פורפורציונלי , בריא ומאוזן.

Walnut – תמצית המתאימה לשינוי – מחזקת, מאזנת ונותנת מקום לשינוי. בכל שלבי ההורות יש צורך בחיזוקים רגשיים ואנרגטיים להתמודדות עם השינויים החלים לאורך הזמן.

Impatiens – התמודדות עם חוסר סבלנות וסובלנות. התמצית מתעלת את האנרגיה המושקעת לדברים החשובים, במקום ביזבוז אנרגיה בשולי, המעייף והמתסכל. תתאפשר התנהלות רגועה יותר וברורה יותר.

Cherry plum – התמצית המרכזית להתמודדות עם חוסר השליטה, או יותר נכון מהפחד לאבד שליטה. תמצית זו מאזנת את היכולת לשחרר ממצבי שליטה קיצוניים והצורך בשליטה מתמדת. משפרת תחושה של שקט ושלווה ומחזקת את היכולת להתמודד במצבים של לחץ מנטלי ומתחים. קבלת פרספקטיבה והבנה של מקור הפחד היוצר צורך בשליטה.

Aspen – תמצית זו מאפשרת את ההתמודדות עם כל הפחדים והחרדות שהוזכרו ומטופלים בתמציות. כגון הפחד לאבד, הפחד להכשל, הפחד לשחרר…התמודדות עם התקפי חרדה וחרדה בלתי ניתנת להסבר ותביא לשלווה פנימית ולמודעות של יכולת לעמוד בפני פחד גדול, כאב, או דאגה ולראות את המציאות בצורה מאוזנת ואובייקטיבית.

מדבריו של ד"ר באך על תמצית זו: "ברגע שאנו מגיעים לתובנה הזאת, אנו מעבר לכאב ולסבל, מעבר לדאגה או פחד, מעבר לכל, מלבד ההנאה מהחיים, ההנאה מהמוות, וההנאה מהנצחיות שלנו…אנו יכולים לצעוד בשביל מעבר לסכנות ולקשיים, ללא מורא".