סוד צמחי המרפא

צמחי מרפא משמשים ברפואה הקלאסית, ברפואה העממית ובזרמים מסוימים ברפואה המודרנית, לריפוי ולמניעה של מחלות ובעיות שונות בגוף האדם.

כ – 30% מהמרשמים הניתנים כיום ע"י רופאים מכילים חומרים המופקים מצמחים. מחקרים רבים הצליחו לבודד רכיבים פעילים מתוך צמחי המרפא המסורתיים ולספק אישורים מעבדתיים לפעילותם הרפואית. מרתק הדבר הוא כי הטיפול באמצעות צמחי מרפא היא צורת הריפוי העתיקה ביותר המוכרת לנו, על כן אין פלא כי היא זו המשמשת בסיס לפרמקולוגיה המודרנית

צמחי מרפא משתייכים למשפחות בוטניות שונות והם יכולים להיות עצים, שיחים, פרחים, פירות וירקות.

עמים מרחבי תבל עשו שימוש במאות ואלפי צמחים מקומיים לצורך טיפול במחלות מאז ימי הפרה – היסטוריה. במהלך הזמן, בשילוב של הבנה, אינסטינקט, והתקדמות בדרך של ניסוי וטעייה, התפתח בסיס ידע שנשמר בתרבותם של שבטי האדם הקדומים.

מרפאים ילידים טוענים לעתים קרובות כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

חוקרי שטח בתחום הבילוגיה מצאו ראיות לאושש גישה זו, על ידי יסוד תצפית שעשו בשימפנזים תרנגולות כבשים ופרפרים.

חלק קבוע מתפריטה של הגורילה המערבית הוא פירות הצמח Aframomum melegueta שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומים חיידקיים וכן כנגד הידבקות במחלת השיגלה. חוקרים באוניברסיטת אוהיו ווסליאן מצאו כי ציפורים מסוימות בוחרות חומרי קינון בעלי תכונות אנטי בקטאיראליות המגנים על גוזליהם מזיהומים.

רפואות צמחים מסורתיות
רפואת צמחי המרפא המסורתית הייתה מוגבלת לצמחייה מקומית, כך שמרפאים והרבליסטים התעמקו כמעט באופן בלעדי בצמחים הגדלים בסביבתם, ופיתחו דרכים שונות ויצירתיות כדי להפיק מהם תרופות ולנצל היטב את ערכם הבריאותי.

רפואת צמחים (פיטותרפיה) התפתחה במקביל במקומות שונים בעולם, ונשתמרה במרוצת הדורות בכתב ובע"פ.

העיסוק המעשי בחלק ממסורות הריפוי נכחד, אך המסורות השתמרו על קלפים, ניירות, לוחות אבן או חרס ועמודי הספרים, וחלקן קיימות מזה אלפי שנים ועד היום כחלק מפרקטיקות הריפוי המקובלות בקרב עמים, קבוצות אתניות, שבטים אף מדינות כגון: מצרים הקדומה, בבל, וסין.

קיימות גם עדויות מקראיות לשימוש בצמחים כצמחי מרפא ניתן למצוא רק באופן עקיף. צמחים המוזכרים כצמחי בושם (מור ולבונה, חלבנה, לוט, נכאת) כצמחי רעל- דודא, רוש, לענה ופקועה וכצמחי תבלין-שום, בצל, כמון, גד השדה, אזוב וקצח היו ידועים במזרח העתיק כצמחי מרפא. צמחי מרפא מוזכרים בכתבים עבריים ובכתבים ומסמכים של יהודים שחיו בתפוצות ישראל. מלבד המקרא, ישנם מסמכים שמעידים כי הקהילה היהודית בקהיר בימי הביניים השתמשה בכ-450 מינים של צמחים לצורכי רפואה, וכתביהם של הרמב"ם ושל אסף הרופא מעידים אף הם על שימוש וידע רב ברפואת צמחים.

המחקר המודרני בצמחי מרפא
במסגרת המחקר המודרני בצמחי מרפא נעשה חקר היכן גדל הצמח באופן טבעי ונלמד עליו דרך התושבים והמרפאים המקומיים שעושים שימו שבצמח למטרות ריפוי.

סוג נוסף הוא המחקר הקליני. במחקר זה נבדקים הצמח וחלקי הצמח כדי להבין את פעילותם בדומה למחקרים הנעשים בתרופות בשיטת הסמיות הכפולה וחלק מהנסיינים מקבלים פלצבו.

בסיום המחקר נרשמות תוצאותיו ומוסקות המסקנות
מחקרי מעבדה מיועדים לבחינה של מיצוי הצמח, של חומר או קבוצת חומרים על תאים, אורגניזמים ותהליכים כימיים

ומטרתם לקבוע מנגנוני פעולה משוערים, בתנאים סטריליים ומבוקרים, על ידי תצפית מיקרוסקופית ובחינת השינויים שמתרחשים כתוצאה מנוכחותם של חומרים המצויים בצמח. מחקרים הכוללים את המונח פיטותרפיה- רפואת צמחים החלו להופיע בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20, ומאז ועד היום המחקר בצמחי מרפא נמצא בעליה מתמדת ותלולה.

קבוצות חומרים
מטבוליטים משניים שנמצאו בצמחים בעלי יכולות ריפוי כוללים בין היתר קומרינים, חומצות שונות, פלבנואידם, ספונינים, אלקלואידים, טאנינים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד. קבוצות חומרים אלו אחראיות למגוון פעילויות המיוחסות לצמחים, גם אם מנגנון הפעילות שונה מצמח לצמח.

פעילות סינרגטית
דוגמה למורכבות מנגנון הפעילות של הצמחים ניתן לראות במקרים רבים בהם צמחים הוכחו כיעילים במחקרים קליניים, אך לא הראו כל פעילות, או פעילות מזערית בלבד, בניסויי מעבדה, כאשר פורק המבנה הכימי שלהם על מנת לבודד רכיב אחד.

השערה מקובלת שמסבירה תופעה זו היא שבצמחים רבים קיימת פעילות סינרגטית של מספר מרכיבים שמעצימים את השפעת הצמח על גוף האדם, וכאשר מבודדים רכיב אחד בלבד השפעת הצמח יורדת או שאין השפעה כלל.

בכך נבדלת, בין השאר, רפואת צמחי המרפא (פיטותרפיה) מהרוקחות הקונבנציונאלית, מאחר שבענף הרוקחות נעשה שימוש בחומר פעיל יחיד המאפשר רישום פטנט לאחר הפקתו במעבדה.

מספר צמחים זכו למחקרים רבים והפכו מצד אחד מוכרים בקרב הציבור הרחב ומצד שני זכו לביקורות לא מעטות.

ביניהם ניתן למנות את האכיניציאה, הפרופוליס, הפרע, הסמבוק השחור ועוד כמה אחדים. בשל מעורבותם של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר, משווקים ביותר אגרסיביות ודובק בהם הדימוי של מעין 'תרופות פלא' מודרניות.

כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספים או כמאכל, ללא צורך במרשם, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם אינם תואמים את המינונים המומלצים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית, וכך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות.

מהצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש, ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי.

הדרך הנכונה והיעילה ביותר לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע, הרבליסט מוסמך.