משמעות הצבעים בחגי ישראל
משנכנס אדר מרבים בשמחה, כי על ידי השמחה מתעוררת מידת הצחוק, ומזלם של ישראל עולה, ומתהפך המזל מרע לטוב, וזוכים לישועה.
בספר היצירה, מובא עניין הצחוק השולט בחודש אדר, שהוא עניין ההפתעה, ההתהפכות וההתחלפות שיש בחודש זה. כי הצחוק בא בדרך כלל כשקורה בדבר לא צפוי. חודש אדר הוא חודש לא צפוי, והחוש שלו הוא הצחוק.
חודש אדר – מזל דגים, מזל של ברכה, ואף מזלם של בני ישראל עלה בחודש זה. ישראל משולים לדגים – דגים חיים במים אף ישראל חייהם בתורה שנמשלה למוח.
דגים – רבים, היחיד בלשון רבים,רמז לשני אדרים. חודש אדר – חודש השמחה – "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". בי"ג באדר תענית אסתר, זכר לתענית שהתענו מרדכי ואסתר וכל ישראל. כל זמן שישראל מתקהלים יחדיו, כוחם חזק ואף אחד לא יכול לפגוע בהם.
רמזי פורים – פ- פסח, ו- וסוכות, ר- ראש השנה, י- יום הכיפורים, ם- מתן תורה – חג השבועות. מעבדות לחירות כמו בפסח, הדר קבלוה- קיבלו את התורה מבחירה כמו בחג השבועות.
כפורים – כ – פורים – מעלת יום פורים יותר מיום כיפור. ביום כיפורים באים ישראל למעלה מהטבע על ידי בטול הגוף.
בפורים – זוכים במשתה ובשמחה – אפילו הנאות הגוף מתקדש בקדושה עליונה.
במגילה הכול נסתר.שם ה' אינו מופיע במגילה, כביכול אלוקים "מחופש" ועל כן, אנחנו מתחפשים.
4 מ' – מצוות פורים – מתנות לאביונים, מקרא מגילה, משלוח מנות, משתה.
מתנות לאביונים לתת דווקא ביום פורים – כדי שיוכלו לקיים את המשתה בשמחה.
הצבעים המופעים במגילה –
חור – וילונות ויריעות עשויים אריג פשתים לבן.
כרפס – אריג עשוי צמר גפן.
תכלת – צמר צבוע בתכלת, גוון בין ירוק לכחול.
בוץ – פשתן לבן.
ארגמן – גוון קרוב לאדום, שני.
גלילי כסף – מוטות עגולים של כסף.
מטות – זהב וכסף.
שמות אבנים שהיו משובצות ברצפה – בהט ושש ודר וסחרת.
בהט – אדום, שש – כחול, דר – לבן, סחרת – שחור.
מהי המשמעות העמוקה של הצבעים והשמחה בחג הפורים?
על החג עצמו נכתב רבות, וברצוני להתייחס לחגיגה, לשמחה הצבעונית ולחדווה שבצבעים המביאים לבני אדם חגיגה, אושר ושמחה "עד דלא ידע". ומהי משמעות של "עד דלא ידע"? המיוחד שיש בפורים שהוא שייך למדרגות מיוחדות של חיי קודש. המציאות המורגלת, הרדודה והפשוטה, מקפלת בתוכה את ההשגחה האלוהית היותר גדולה ונפלאה, כל זה יוצר חיבור שאין בחיים שום דבר שהוא מחוץ לקודש ומחוץ לדבקות בחיים והאמונה.
בחסידות נאמר "על האדם להיות בשמחה תמיד", מהי משמעות האמירה הזו, וכיצד בא לידי ביטוי הקשר לצבעים?.
מדוע אין אנו יכולים להיות שמחים בכל מצב? ואולי התשובה פשוטה, כי לא פיתחנו את חושינו הרוחניים, ולכן לא תמיד ניתנת לנו היכולת לראות או להבין שמצב מסוים הוא, בעצם, טוב, גם כשהוא נסתר מעינינו.
כל הקורה יש בו תכלית, שהיא בסופו של דבר, לטובת האדם עצמו. העניין הוא שישנם שני סוגים של טוב: הטוב הנראה בגלוי, והטוב המסתתר מאחורי הסוואה, והוא תובע השקפת עולם, כדי שהדבר הוא טוב.
ישנה חשיבות לכך שעל האדם להיות בשמחה, כי כל הקורה לו, טוב הוא. השאלה אם הטוב הזה ניכר בגלוי או שהוא מוסווה. השאלה הנשאלת, מהי התכלית שמאחורי זה?
כאשר קורה דבר בלתי רצוי והאדם חש שלבו נשבר, הסיבה איננה דווקא האירוע העצוב עצמו. תחושת השבר באה לאדם כי אינו מכיר בעובדה שהאלוהות מסתתרת מאחורי מה שקרה וכי מטרת האירוע היא להניעו לחפש ולמצוא את הבורא היכן שהוא מסתתר. אילו היינו כולנו מבינים זאת, לא היינו נשברים,הבורא חפץ שנחפש ונמצא איתו עד שנגיע אל סתר מושבו בתוכנו.
השמחה חשובה היא, כי היא משקפת את האמת, לא זו בלבד, אלא שכאשר אדם שרוי בשמחה, גורמת שמחה זו שהרע המדומה יתנדף. השמחה מניעה את הטובה והברכה לצאת ולהעלות על פני השטח. הדברים אמורים גם לגבי הקשר בין אלוהים ועם ישראל. כאשר אדם מצוי בשמחה, הוא מודע לאלוהיו, ואז מורם המסווה ו"יושב בסתר עליון" יוצא ממקום מסתרו, הווה אומר – הטובה והברכה באות בגלוי. לשמחה סגולה נפלאה ועצומה באיכויותיה, כי היא גורמת לטוב לבוא בגלוי. ביהדות, חשוב שאדם יהיה בשמחה תמיד, בגלל האמונה כי כל הקורה לו נשלט על ידי ההשגחה העליונה אשר בוואדי יש לה כוונה חיובית לגבי כל היבט של חייו. מה בנוגע לאירועים בלתי רצויים מבחינה רוחנית על האדם בנוסף להשפעה על גופו, אותם הדברים העומדים בדרכו של האדם, או מעכבים את צמיחתו הרוחנית? כיצד נוכל לומר שאלו דברים טובים, אם הם פועלים בניגוד לאמונה? איך נוכל לומר שהם נשלטים על ידי ההשגחה או ההכוונה העליונה, בעוד שהם מנוגדים לרצון האלוהי? הפתרון לשאלה זו קשורים בתשובתם לנושאים עמוקים במחשבת היהדות. הדברים מתרחשים רק אם בורא עולם גורם להם להתרחש. כל עצם ביקום קיים בזכות הכוח האלוהי המהווה אותו. כל מאורע שקורה מקורו בקדושה. והשאלה הנשאלת – מה כל זה קשור לצבעים, לחג הפורים, לחגיגה , לאושר ולשמחה עד דלא ידע?
מה משמעותה של שמחה? נוכל לפרק את המילה למילים, כמו למשל – מה שח? כיצד הדיבור בין אדם לעצמו ולאלוהות שבתוכו?האם ישנה הקשבה לדיבור זה?
הצבעים – הם הדרך שבה אלוהים מדבר ומתגלה אלינו, ניתנה לנו קשת הצבעים והם נמצאים בתוכנו, באחדות עם עצמנו ואם הסובב, הצבעים פועלים בנסתר בגופנו פנימה, וכאשר אנו חווים אחדות, פורצת השמחה המדביקה כל אדם הנמצא בקרבתנו.
לאדם הרגשה של מרץ וחיות ולצידו הרגשת מרירות ועצב. בספר התניא מוסבר, שהצער המקהה את רגישותו של האדם – זה שיש להימנע ממנו – המכונה עצבות, ואילו את הצער המדרבן את האדם לפעילות חיובית מכנים מרירות. כדי להבחין בין השניים, חשוב שאדם ישאל את עצמו: מדוע אני מרגיש צער? האם זה קשור עם העבר או עם העתיד? האם הצער הוא על דבר שקרה בעבר, והתחושה היא עצבות גדולה. העצבות היא הרגשה חסרת חיים שאינה מביאה תוצאות חיוביות. היא מובילה לחוסר פעילות וגורמת נזק אישי.השאלה הנשאלת, כיצד קורה שאדם אחד חש עצבות ואילו האחר מרירות? מה המקור של שתי התחושות השונות ומה עושה אותנו נוטים יותר לאחת ולא לאחרת?
ההבדל בין מרירות לעצבות, שאדם החש עצבות, אינו חושב במונחים של פתרון מעשי.
בניגוד לעצבות, אדם הטועם את טעמה של מרירות, מתעורר לחפש פתרון לבעייתו. הוא לא נוטה לשקוע בתוך עצמו, הוא מקדיש את עצמו למטרות וליעדים, והוא מסתכל על ההתרחשויות שבחייו ובסביבתו לאור המושגים של מטרות אלו. טעמה של מרירות היא תחושת כאב עמוקה ואמיתית, שהמצב דורש שיפור ולא כאב. מרירות היא תחושה זמנית, אותו אדם הוא אדם מאושר, במובן האמיתי של האושר, הבא מתוך היותו מסור כל כולו למטרה נעלה ועושה למען התגשמותה.
כאשר אדם מציב לעצמו מטרה שהוא שואף להשיגה – תהא זו למען עצמו או לטובת הזולת. לאדם שכל ולב, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד אשר ימצה את הפוטנציאל הטמון בהם.
האם ניתן לצרף יחד, שמחה ואחריות? האם אפשר שיהיו לנו מטרה וכיוון, ובו בזמן נוכל להתפרק ולהרגיש חופשיים? זהו סוג של שמחה הבאה מתוך קבלת עול, היכולת של האדם להשתחרר מההתרכזות בעצמו ולהתחבר לכוח גבוה ממנו. שני אלה, ההשתחררות וההתחברות הם מקורות לשמחה עצומה הנובעת מהם. בשמחה אמיתית יש שחרור. האדם אינו מאבד שליטה – הוא מעביר את השליטה לכוח גדול ממנו. השמחה האמיתית גורמת לתחושת שחרור גדולה, למשהו גבוה יותר, לאלוהות שבתוכו, האדם משתחרר מן האגו, ומאפשר למימד הזהות לעלות על פני השטח. זוהי אחת הסיבות, שהשמחה נחשבת כדרגה הגבוהה ביותר בעבודת הבורא.
זהו כל עניינם של השבתות והחגים.בימי השבתות והחגים, אנו מתעלים מעל המולת חיי החולין החומריים, וחשים שמחה אמיתית. השמחה מעניקה כוח, היא חיונית לשלמות עבודתנו הרוחנית. כל המעשים שבהם האדם עושה, הוא מבטא את הקשר שלו לאלוהיו, ולמען העשייה חשוב ורצוי להיות חדורים בשמחה. השמחה מעצם מהותה תובעת מן האדם להתעלות מעל עצמו. הדרך היחידה שבה אדם יכול באמת לחוש שמחה היא, אם הוא לגמרי ישתחרר מעצמו, רק כאשר אדם משאיר את "האני" שלו מאחור ומתחבר לבורא בתוכו, רק אז יוכל לחוש שמחה אמיתית. מעצם היות האדם בשמחה, ממלאת אותו שמחתו בכוחות חדשים ומאפשרת לו לפרוץ כל מחסום שעומד בדרכו.
השמחה מולידה כוח, היא דוחפת אותנו קדימה ונותנת תחושה של יצירתיות וצמיחה, זה אומר שניתנים לנו כוחות חדשים המאפשרים לנו להתגבר על הבעיות העלולות לעמוד בדרכנו. קל לרפא על ידי שמחה, כמו "ריפוי על ידי צחוק", לגוף מנגנון ריפוי עצמי, ולעיתים קרובות, העצבות מפריעה לגוף ומכשילה את פעולתו.
השמחה, מעוררת כוחות נעלמים ומעניקים לגוף סיכוי להתגבר על חולשה. חשוב לציין, שהשמחה איננה מעבירה את תשומת הלב שלנו הרחק מבעיותנו, היא מעוררת אנרגיה פנימית אינסופית, המאפשרת לנו לפרוץ אל מחוץ לבעיות, החולשות והמגבלות. היא מלהיבה את היצירתיות שלנו, ומעניקה לנו כוח לחיות חיים המתקדמים בהתמדה. השמחה הפורצת ממעמקים, מעלה מתוכנו אוצרות אנרגטיים אשר ניתן לקרוא לה אנרגיית חיים. השמחה יוצרת יצירה, התחדשות של תאים, מתוך השמחה פורצת חדוות היצירה, חיוניות וחיות.
החיים בכלל, החדווה היא הכוח שמאחד את האחד. חד – חדות למעמקי המהות שבתוכנו והאחדות של האחד, עם שתי אותיות של שמות השם ה- א' וה- ה'.
כוחה של השמחה הוא המניע את המעגל לספירלה של כל הצבעים בתוככי האדם, המעלה את האדם לאקסטזה. השמחה היא אנרגיה של ריפוי וסוגרת דברים כדי להגיע למיטב שבנו להתעלות ולעורר את הריפוי. ביכולתה של השמחה להעלות אותנו לתדרים של עוצמה מעגלית המעלה אותנו מעלה ומכניסה את האדם לתדרים גבוהים יותר למען "לשנות" את תדרי התאים, את ה- DNA,, למען לאפשר לזיכרון התאי להשתמש בידע ולהעלות אותנו לבריאות הבוראה בריאה של בריאות, וכאן שיתופם של כל הצבעים, הבאים יחדיו לאחדות של האחד.
חשיבותו של הצחוק בתוך השמחה בא לאחד אותנו עם עצמנו ואם הסביבה הסובבת אותנו. הכוחות המשמעותיים הם של תדרי הצבעים בעלי אנרגיה שביכולתם להשפיע על בני אנוש, בעלי חיים ואפילו דומם.
להיות בשמחה, זוהי ברכה של הענקה, נתינה שבאה ממקום טהור, של אנרגיית חיים המעלה חיות בנו ובסובב. חגיגת השמחה היא הודיה, זו תפילה מתוך הכרת תודה, זו הכרה במתנה שניתנה לנו. זוהי הבנה, זו אהבה העולה על גדותיה כלפי אלוהים. חגיגה היא שמחה שבבחירה בחיים, היא ההתחברות לאני האמיתי, לאני האלוהי השוכן בתוכי,העוצמה מחברת אותנו לאנרגיית הבורא בתוכנו ועל ידי כך מעצימה ומעוררת את כוחות הריפוי.
משמעות השמחה בצירוף האותיות:
שמחה – חמש ה' – חמש = אדם, ה' – האלוהות שבתוכנו ומעלינו.
שם – הבורא, שם – שמו של האדם.
צירוף אותיות מע"ב שמות ופירוש הצירוף:
מהש – ריפוי. כוחו של צירוף זה מעניק אנרגיית ריפוי ברובד העמוק ביותר של הקיום. האותיות אוצרות בתוכן כוח רוחני עצום ונעלה.
החש – ללא רגשי אשם, כאשר הכוונה לתשובה – שפירושה תיקון. הצירוף מבטא את מושג התשובה או החרטה, הלוקה באי הבנה, נגזר מן הפועל לשוב, לשוב אל הנקודה בה קלקלנו, ולהשיב את החיבור האבוד אל האור.
בברכת חג פורים שמח ושפע שמחה עד דלא ידע.
ליצירת קשר ופרטים מלאים על שולמית רונן
