ריברסינג נשימה מעגלית מודעת

נשימה אינטגרטיבית (REBIRTHING)
נשימה במהות שלה אמורה להכניס אנרגיה "כוח החיים" וחמצן לגוף, הנשימה אמורה להיות בלי מאמץ והגבלה.

הנשימה היא הדבר היחידי המזכיר לנו להיות ב"הווה" ב"כאן ועכשיו", לא ניתן לנשום בעבר או בעתיד, אדם שמפסיק את הנשימה לא יהיה מחובר לכוח החיים ולחיים עצמם.

הנשימה המודעת פותחה במתכונתה הנוכחית לפני כ- 30 שנה, ע"י האמריקאי לאונרד אור, ששהה בסאונה זמן ממושך מדי והחום והמחנק גרמו לנשום עמוק וברציפות במשך דקות ארוכות.

נשימות עמוקות ורצופות אלו, גרמו לו באופן ספונטאני לחוות מחדש, רגשית וגופנית את "חווית הלידה", כאשר היו 3 סימנים על הצוואר שלו, המעידים על חבל הטבור שהיה כרוך על צווארו בזמן הלידה.

בתחילה הוא לא קישר זאת לנשימות, וראה שהנשימות השתנו ואז הבין מה שהנשימה עושה, וזה עוקף את האגו ומודעות מודחקת של חוויות העבר.

בסיס שיטת הנשימה המעגלית עומד הרעיון כי לגוף יש את היכולת לרפא את עצמו, השיטה עוזרת לגוף להשתמש ביכולתו הטבעית לריפוי ואיזון עצמי.

בכל נשימה ושאיפה אנו מכניסים פארנה וחמצן החיוניים לנו לחיים מהיקום וחזרה עלינו. אנרגיה זאת מתחככת עם המרכזים האנרגטיים שלנו הנקראים "צ'אקרות" האמורות להטעין אותנו באנרגיות, בכוחות ליצור מציאות בונה ומתפתחת.

המטרה הגדולה לשמה באנו לכאן, כדור הארץ כהוויות רוחניות החוות בגוף מוגבל וצפוף להיות בתנועה, שינוי, וכך אני פוגשת או יותר נכון מזמנת שלא במודע סיטואציות ,מצבים, אנשים, וכאשר אני מודע לסיטואציות – שבמקורם הם אובייקטיביים שיש לבחון אותם, ולהתבונן בהם, וללמוד מהם על עצמי ומה הם באות ללמד אותי, חיבור למקור הרוחני שלי שמנחה אותי הכלי הנפלא- אינטואיציה.
אבל על פניו רובנו שק של מחשבות ורגשות דפוסי התנהגויות, אמונות בסיסיות ותכנות של מהו "טוב" ו"רע" מהו "נכון" ו"לא-נכון".

רובנו פונים לחפש תשובות, התייחסות ואישורים מחוץ לנו ולא מחוברים לסיבתיות הקיימת בתוכנו.
החוויה הראשונה והטראומטית היא הנשימה הראשונה ברגע הלידה… כבר בחדר הלידה, הניתוק האגרסיבי של חבל הטבור, המכה שבאה אחר כך שמכריחה אותנו ,לנשימה מהירה ומכאיבה ומאיימת שגורמת לנו לאמץ את הידיעה או המסקנה ש "העולם מסוכן וצריך להגביל את מה שאנחנו נותנים שיכנס לתוכנו ולא לתת לו לפגוע באנו" רוב המסקנות שהסקנו והחשובות היו לפני שהתחלנו לדבר..

ואם כעובר ברחם חשבתי "שמשהו לא בסדר איתי" כי חשתי שאימא דוחה אותי, או ההיריון לא רצוי, או פחדים מסוימים ודומיננטית אצל אימא, או מערכת היחסים בין ההורים רוויה במתח מכל אחד מתחומי החיים השונים, העובר מסיק מסקנות , מתייק אותם בתת-מודע וכל פעם שאני פוגש חוויה בחיים שדומה לתחושה והמסקנה שלי עולה תחושה "שאני לא בסדר" כמו כן חוויות בתקופות חיים אחרות בהיסטוריה שלנו שחווינו, קשיים, מחלה, מוות קשה, עוני…

מנגנוני הדחקה מונעים מאיתנו את אנרגיית החיים לזרום לכל חלקי הגוף, כאשר אנו לומדים לנשום בזרימה אנו מגלים שזה קשה , ומאיים ושיש מקומות שסגורים בתוכנו, מאחר ובזמן החוויה או הסיטואציה עצרנו את הנשימה נוצר מתח, והמסקנה הפנימית אומרת שזה "דבר רע", וכל סיטואציה דומה אנו "מ שווים" בצורה לא מודעת זה נעשה בצורה מהירה, ואנו שלא במודע מתנגדים למפגש מחודש של למידה. הגוף מתברר זוכר הכול, מאחר ואנו גוף אלקטרוני מגנטי ומאחר והשדה שבו סגורה החוויה היא אנרגטית ושואפת לזרום, ואם היא תקועה, כמה שננסה להדחיק זה יכאב יותר וככל שנתנגד הוא מתעצם וזה לוקח מאיתנו הרבה אנרגיה, תשומת לב, מתח שיוצר מחלות הגבלה דרך מצב נפשי או פיזי.

דבר חשוב נוסף "אנרגיה אף פעם לא מתכלה, אלא רק משנה צורה". כאשר אנו מתמקדים בדבר, מחשבה, רגש אנו מרחיבים אותה יוצרים מציאות שהיא סובייקטיבית ואמיתי עבורנו וקשורה ,לאיך אני יוצרת מציאות? האם היא בנויה מבחירות המחוברות לפחד או אהבה. מציאות היא אובייקטיבית, ניטרלית וכללית ורק כאשר נוצר מצב והוא תואם תדר לנו, יש בו משהו המעורר את תשומת ליבנו ואנו מגיבים אליו מתחילה תנועה, זרימה או עצירה, שינוי המצב למצב חדש חיובי או שלילי.

תגובות הם סובייקטיביות ואישיות והן באות מתוך מסקנות העבר שלרוב הן שליליות: אשמה, כעסים חוסר אהבה. אהבה חונקת, תלות. השליליות קיימת בנו יותר מהחיוביות שהיא שמחה, שלווה, אושר שהיא השאיפה שלנו להגיע למקום זה – ואנו נהיה זורמים מתבוננים בצורה ניטראלית בסביבה והיא לא תשפיע עלינו.

יש פחד להתחבר לחוכמת הלב כי השכל מאמין לאגו שאהבה זו אשליה שלא קיימת לאורך זמן ואהבה היא כאב , סבל לכן מעטים האנשים שנמצאים ברגש אהבה 90 אחוז מהזמן שלהם.

הרקע של חיינו בנוי מתבניות ודפוסים אמונות של ההורים, הסבתות, חברים, בית הספר, דת מדינה וכולם טבועים בתוך גופינו, חוויות נעימות או לא ,נמצאות צמודים לגוף השכלי, הרגשי, והם לרוב הדברים שאנו מתנגדים אליהם, משווים קיימת תחושה מוכרת "עוד פעם זה קורה לי" מאיימת ולא נעימה עולה ואנו מגיבים, ואנו שופטים את עצמנו או האחרים המעורבים במצב, כלא רצוי, מתנגדים לו, יוצרים הזדהות, מנתחים – מוצאים עצמנו בפטפוט האין סופי בתוכנו, מה שמשאיר אותנו לראות תמונה צרה של הנסיבות וכאשר אני נמצא בצמצום, הרגשות יוצרות מתח בגוף והתחושה לא נעימה ואנחנו מדברים על זה, מנתחים את החוויה בצורה צרה ולא רואים את התמונה השלמה או את הסיבה רואים "תוצאות" של המצב והרגשה שאני צודק נועלת אותי במעגל הקורבנות שבתוכנו אנו יודעים חוסר שקט ותקיעות.

כאשר אני במצב של הישרדות – מצב זה אני לא יכול להתייחס לסביבה, כי אני עסוק יותר מדי בעצמי, בפגיעות, בכעס, זה לא פייאר , וזה בא מהילד/ה הפגועים בתוכי וכל פעם הילד ינסה להצדיק את ההתנהגויות השליליות החוזרות על עצמם עד שלא נבדוק בשורש הבעיה מהו החוקים האישיים או המסקנות שהוא הסיק, דרך נשימות, ותשאול המביא אותי להבנה מה מנהל אותי הכחשה -נוצרת מתוך טראומות ומתוך כאבים של העבר וממשיכים להתקיים מתוך הפחד שמא ישובו ויופיעו מחדש, הפחד מפניהן מספיק כדי להופכן לדבר מציאותי בתוך מועדתנו.

הפחד יבוא לידי ביטוי כשמישהו או משהו ילחצו על הכפתור המתאים המפעיל את תגובותינו.
הכחשה נובעת מהבחירה לסגור ולנעול דלת מפני היבטים מסוים של החיים, סגירה של רגשות מסוימות יוצרת חסימה אנרגטית בתוכנו בהכחשה אנו בוחרים לא ללמוד ואנו קופאים על שמרנו וחשים תקועים ומובסים.

בסופו של דבר הכחשה יוצרת את התוצאה ההפוכה משהו בתוכי יודע שאני לא שמחה שחסר משהו בחיי, אז אני מחפשת משהו מחוץ שייתן לי כוח, אנחנו משתמשים בהם כי אנחנו לא יכולים לסבול את זה.

רובנו חיים בתוך "קורבנות" התחושה שאין לי שליטה ובחירה בחיי ,שהנסיבות הם גורליות קשות, החיים הם הישרדות, תחרות, פירוד וממקום זה קשה לראות את התמונה השלמה.
רובנו כלפי חוץ מביאים את השכל, הגוף ורובנו פוחדים להרגיש את הרגשות שעולם ומחסומים בדרכנו לחוות את החיים במלואם הבחירה הראשונה של הכוח הוא להתחיל לנשום כשאני "ברגע " זה עוזר לי להירגע ולהיות ברגע ואז אני מוארת, אני מודעת לרגשות שלי, אין יותר סיטואציה,, אני בוחרת להסכים ולכבד את הרגשות שיצרתי בתוכי מתוך המסקנות, ומוכנה להסתכל להם בעיניים , לתת להם מקום ואז הם לא ינהלו לי את החיים – מה אתם חושבים שיקרה – אני יהיה במודעות , ולמה ? כי אני מודעת לעצמי. הנשימה המודעת עוזר לנו להיות בקשר עם אותן חוויות שמתפקדות כמעכבים כשאני בן אדם מחובר, אני לא יוצר תלות כדי לקבל תשומת לב אני חופשייה לחיות מתוך אהבה ושמחה.

על מה מתבסס הטיפול

הנשימה העמוקה ומחוברת, ויוצרת מצב של עודף חמצן בגוף, בניגוד למהלך היומיום שבו אנו נושמים פחות ובצורות שונות ממה שהגוף זקוק לו.

החמצן מתפשט בכל תא ותא, הוא מעורר אותו, מנקה אותו מעודפי אנרגיה שלילית הנובעים ממתח וחשיבה ורגשות שלילים, מנקה את התאים מרעלים הפיזיים המצטברים בהם, הדבר יוצר תחושת קלילות נעימה, רעננות, בהירות רגיעה וחשוב ביותר
חיבור לאינטואיציה. ומחברת אותנו למצה מהווה.

הנשימה המחוברת והאינטנסיבית יוצרת דחיסה פנימה של האנרגיה הנמצאת באוויר אותו אנו נושמים הפרנה, אנרגיה חדשה והוצאה של הישנה הקיימת בשלב זה כחסימה באזורים כואבים בגוף ואנו נחוש זאת תוך כדי הנשימה, אנו מביאים את תשומת ליבנו למקום ונותנים מקום לכאב, לרגש, למחשבה ומכבדים אותה ואז מתחילה זרימה מחודשת של אנרגיה ואינפורמציה המתבטאת ברגשות שלא נתנו להם ביטוי, תובנות חדשות ודרכי פעולה שנכונה לנו כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי במיוחד, רצוי לשחרר שליטה ככל האפשר, להגיע למצב של שכחה עצמית ורק לנשום, על הנשימות
להיות עמוקות, מעגליות מחוברות.

הנשימה מתרכזת בעיקר עם פה פתוח ונשימה לבית החזה לעיתים במקרה הצורך נכוון את המטופל לנשימות לאיבר הבעייתי בגופינו.

מגוון הריאקציות בשעת הנשימה רב ומגוון כמספר האנשים. בזמן הטיפול, המטופל יחווה "לידה מחדש" הן כחיזיון, תובנה "הסימון ירד" כחוויה פיזית עוצמתית, חלק יבכה, יצחק, יצעק, ייכנס לטרנס או יחוש אנרגיה חזקה הזורמת סביבו, כיווצי שיקירים, גלי חום קור, כל זה בהתאם למוכנותו ובשלותו של כל משתתף התחושה בתום החוויה החזקה היא נעימה ומשוחררת.

מודעות היא שאין לאנשים, מצבים שליטה על החיים שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, שאני לוקח אחריות על הבחירות שלי ואין "נכון" ול"לא נכון" אלא הבחירה באה מתוך הפנימיות שלי.

חופש, שמחה ואהבה זה תהליך פנימי שלא קשור להתרחשויות חיצוניות.
התחייבות – זה להיות מחויב לאהבה ולא לצורה או לאדם – בשונה ממחויבות, "אני חייב" "אני צריך" כאשר היחסים עם עצמי או אחרים מושתתים מתוך "מחויבות" האהבה תעלם ראשונה וא"כ השמחה וחופש. מחויבות באה מפחד.

אין דבר שנמצא מחוץ לכם שיכול לפעול נגדכם.
כל דבר הנמצא בהתנסות שלכם נמצא שם, כי נתנו לו תשומת לב.
הדבר שאנו חושבים עליו הוא יוצר התנסות בחיים שלנו, ככל שאנו מדברים עליו חיובי או שלילי אנו מעצמים אותו.

אנו בוראים, יוצרים וממגנטים, מצב קיים שאנו נמצאים מראה איפה אנו נמצאים וזוהי מודעות הטיפול הוא אישי ומומלך כ- 10 מפגשים שיש בהם תמיכה של המטפל ואז המטופל יכול לרכוש את הטכניקה לבצע לבד בביטחון יותר, ובדיקת הסיטואציות בחיינו בצורה מודעת, כלי לחיים בכל רגע נתון של בחירה ויצירת מציאות זורמת, אוהבת ושמחה.