אריכות ימים באיכות חיים

האם חשבתם פעם "מה אני יכול לעשות היום, במטרה לשמור על בריאות טובה, תפקוד מלא ואושר בעתיד?" כבר בתקופות קדומות עסקו הרופאים, הפילוסופים והמלומדים בחיפוש אחר 'מעיין הנעורים'. אולם, מה הטעם באריכות חיים בלי איכות חיים מתאימה. מותר לכולנו לשאוף להגיע לגיל מופלג כשאנחנו עדיין שולטים בכל חושינו, שומעים, רואים, בריאים ופעילים, מכובדים במשפחה ובחברה ומאושרים.

לפני שבוע השתתפתי בכנס "להקדים תזונה לתרופה" שעסק בנושא: 'אריכות ימים בריאה – Healthy Aging' והתמקד בסודות אורח החיים של אוכלוסיות בעולם שחיות באריכות ימים בריאה.

מסקנה משמחת אחת מהכנס היא שלמרות שאף אחד עוד לא גילה בוודאות את הגנים מאריכי החיים, מדענים שונים מגיעים לאותה מסקנה ממחקרים שונים: "הגנטיקה קובעת רק 30% מאורך החיים שלנו כל השאר בידיים שלנו". בכנס הוצגה סרדיניה, שהיא אחד המקומות שבהם יש ריכוז גבוה במיוחד של אוכלוסיות קשישות שבריאותן תקינה והסיכוי להגיע בה לגיל 100 גבוה פי 10 מאשר בשאר איטליה. שליש מבני המאה בריאים לחלוטין ועוד שליש נוטלים 2 כדורים ליום בלבד. יחס בן גברים ונשים בני מאה הוא 1:1.

אופיר פוגל נטורופת חוקר אומר: "מציאת המכנה המשותף בין כל מאריכי החיים הבריאים בעולם, נותנת לנו רמז עבה לגבי הבחירות שכדאי לנו לעשות בחיים, אם יש לנו עניין להוסיף לעצמנו עוד כמה שנים בריאות ומאושרות. אפשר לחלק אותו לשישה רבדים שונים; ממולקולות ה-DNA עד למולקולות החמצן באוויר, משלל קטניות עד לשלל חברים, מהיכולת ליהנות מהדברים הפשוטים שבחיים ועד להנאה שבשייכות לחברה המעריכה את זקניה". הוא מציין את ששת המרכיבים שחוזרים על עצמם בקרב מאריכי החיים:

הגנים – כאמור, הגנטיקה קובעת רק 20%-30% מאורך החיים.
האופי – "בני ה־100 הבריאים מתאפיינים באישיות רגועה, נעימה ושמחה. נראה כאילו הם מצוידים במיומנות יעילה להתמודדות עם קשיי החיים – בין אם זה בעזרת הומור, אופטימיות, או פשוט היכולת ליהנות ממה שיש בחיים, ולא ממה שאין. יש להם דעה ברורה כמעט על כל דבר, הם יודעים לעמוד על שלהם, אך אינם נטולי גמישות. בביקור שלנו בסרדיניה, נראה היה לנו שהניצוץ המדליק את הבערה, הגרעין שממנו נובע הכול הוא האהבה העצמית. ראינו אנשים בעלי עמוד שדרה שדואגים לעצמם, בלי להזניח אף אחד אחר. הם מכבדים את עצמם, וכנראה שבגלל זה אחרים מכבדים אותם."

אורח החיים ותזונה – "התמונה הרומנטית, הכוללת אנשי כפר פסטורלי המתנהלים בעצלתיים, ישנים בצהריים, עובדים מעט ומשתעשעים הרבה, אינה מאפיינת כלל את חיי היומיום של מאריכי החיים שלנו. כולם עבדו קשה רוב חייהם, אך ההבדל הגדול בינינו לבינם נובע מהיחס שלהם אל העבודה ואל הזמן. הם עבדו ללא תחושת הדחיפות והתחרותיות המאפיינת אותנו, והשכילו להתייחס אל הזמן יותר כאל ידיד מאשר כאל אויב. העבודה לא נתפסה כמחויבות הכרחית ובלתי נגמרת, שאף פעם לא רואים את קיצה, אלה כחלק אינטגרלי מהחיים. על התזונה הבריאה כתבתי בכתבות קודמות ואמשיך ואפרט בכתבות הבאות.
הקהילה – "תמיכה חברתית, קשרים הדוקים בין אנשים ומשפחה רחבה וקרובה. נדיר למצוא קשיש בודד בבית אבות. אפילו במשפחות הקטנות ביותר יהיו מי שיריבו על הכבוד והזכות להתגורר עם ההורה המזדקן."
היחס של החברה לקשיש: ברוב המקומות הם נקראים "מאריכי חיים" – בעוד שאצלנו הם נקראים "קשישים" או "זקנים".
הסביבה- אין עוררין על כך שמים, אדמה ואוויר נקיים תורמים לבריאות. עניין של בחירה, והבחירה בידינו.

מקום של כבוד יש לתרומתה של האהבה. האהבה לחיים, לטבע, לאדם, האהבה לטוב שיש בחיינו, לחברינו, למשפחתנו ולעצמינו. לאריכות חיים בבריאות, בנחת ובאהבה.

*התכנים המופיעים בכתבה זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם מהווים המלצה ספציפית טיפולית או תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.
קרדיט: ריטה שטרן.