ראש השנה ובריאותו

ככלל בכל העדות לא נהוג לאכול בראש השנה מאכלים חמוצים ו/או מרים ו/או חריפים. אצל יוצאי צפון אפריקה נהוג בנוסף לכך לא לשתות קפה בראש השנה, כיוון שהוא שחור. אצל כולנו נראה מאכלים שאנו מכירים ומחכים להם במשך כל השנה, הפעם אסקור אותם מכיוון הבריאותי שלהם.

דבש
על הדבש מברכים לאחר טבילת התפוח בו "…שתהא שנה טובה ומתוקה". הדבש הוא בעל תכונות הבריאות המרובות ביותר המוכרות לנו כיום.

הדבש התגלה על – ידי האדם כבר בתקופה הפרא – היסטורית, אך נמצאו מאובנים שמוכיחים שהדבש קדם לאדם. חשוב לדעת כי במסורת היהודית הדבורה טמאה (כלומר אסורה באכילה), אך דבשה טהור. הסיבה: הדבש אינו נוצר בגוף הדבורה כמו חלב, אלא הוא צוף פרחים והדבורה אינה ממצה דבר ממרכיביה אל הדבש.

במסורותינו רבת השנים נמצא הקשר בין אישה לדבש. בגימטרייה שניהם שווים ל-306. הטבעונים לא נוהגים לאכול דבש על אף שמקורו צמחי, משום שטכנית מקורו בבעל – חיים. לפי הרמב"ם כדאי לנהוג בזהירות בדבש: "הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים". לכן מומלץ לא לתת לילדים דבש עד גיל שנה.

בארץ יש שתיים – שלוש עונות פריחה ולכן כמעט תמיד יש לדבורים פרחים כמקור לצוף. בישראל נוהגות הדבורים לאסוף צוף מפרחים של מעל למאה מינים שונים של צמחים, המוכרים יותר הם ההדרים ופרחי הבר, והפחות מוכר אך טעים מאוד הוא הדבש המופק מפרחי הזעתר.

טעמו וריחו של הדבש נקבעים לפי התרכובות הארומאטיות שבצוף הפרחים. ככלל – ככל שהדבש כהה יותר כך טעמו עז יותר, ולכן מחירו נמוך יותר.

הערך הקלורי של כפית דבש הוא נמוך ממה שנהוג לחשוב; מדובר על 64 קלוריות.

תכונותיו הרפואיות של הדבש היו ידועות כבר מימי קדם. כיום אנו יודעים כי הסיבה לכך היא הפעילות האנטי בקטריאלית של הדבש. נוסף לכך הדבש מכיל חומרים נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטיים), הידועים בפעולתם למניעת מחלות לב וסרטן. תנאי בסיסי לשימוש בדבש כתרופה הוא שהדבש לא יחומם. כדי לזכות בתכונות הריפוי שבו אפשר לאכול את הדבש כמו שהוא, להוסיף אותו לתרכובות שונות (אותן אפרט בכתבת המשך), למרוח על המקום הנגוע, להוסיף לאינהלציה לפתיחת דרכי הנשימה, ועוד.

מחקר שנערך במקסיקו הראה כי שיעור מקרי הסוכרת אצל האינדיאנים היה נמוך, כל עוד תפריטם כלל דבש ופירות וכי השיעור עלה למקובל במערב לאחר שהחלו להשתמש בסוכר לבן.

קיימת טענה כי ניתן לתת לחולי סוכרת דבש, כדרך להורדת רמת הגלוקוז בדם. מאידך, ההמלצה המקובלת כיום היא להתייחס לדבש כמו לכל הפחמימות האחרות ויש להגביל את כמותו בתזונה. במקרים כאלה רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל.

הסלק
על הסלק מברכים "…שיסתלקו אויבנו ושונאינו ומבקשי רעתנו".
הסלק חשוב לנו, כיוון שהוא עשיר מאוד בברזל, גם הסלק הירוק (העלים) וגם הסלק הסגול (השורש).

התמר
על התמר מברכים "…שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
התמר יעיל מאוד מבחינה בריאותית; לדוגמא: שיעול, כאבי גרון, התקררות.
בקרב הבדואים, המתקיימים מצריכה גבוהה של תמרים כמעט ואין מחלות לב ו/או מחלות סרטן.

ראש
על הראש מברכים "…שנהיה לראש ולא לזנב".
בעדות שונות אוכלים ראש של דג ובעדות אחרות אוכלים בשר ראש של כבש. הכוונה היא זהה. חשוב לדעת כי הכבש הוא סמל לטוהר ותמימות.

הדג
על הדג מברכים "…שנפרה ונרבה כדגים".
הדג קל לעיכול ולכן יותר מתאים לארוחות חג כבדות.

הרימון
על הרימון מברכים "… שנהיה מלאים מצוות כ(גרעיני)רימון".
גם לרימון תכונות בריאותיות רבות, בניהן טיפול במערכת העיכול כולל מצב של דיזנטריה. מחקר שנעשה בארץ גילה כי מיץ הרימון מאט את הנזק הנגרם על – ידי הכולסטרול, מקטין יתר לחץ – הדם ומכפיל את כמות האנטי-אוקסידנטים בדם. כיום מומלץ על – ידי הרופאים להתחיל לצרוך רכז רימונים לאחר צינטור בדיוק מאותן סיבות.

הגזר
על הגזר מברכים "… שייגזר גזר דיננו לטובה ויקראו לפניך זכויותינו".
גזר מבושל הוא בריא יותר מגזר חי, כיוון שאם לא בושל עם מעט שמן לא נוכל לקבל ממנו את ויטמין A וויטמין בטא – קרוטן שהם נוגדי חמצון חשובים ומצויים בו בכמות רבה. הגזר חשוב מאוד גם למערכת החיסונית, לאנמיה, לברונכיט, למניעת דלקות בדרכי השתן, לשיפור העור והשרירים ולהקטנת הסיכון למחלות לב, לחץ – דם וקטראקט.

הלוביה
על הלוביה מברכים "… שירבו זכויותינו ותלבבנו".
הלוביה היא סוג של שעועית ירוקה.

הקישוא (כרתי)
על הקישוא מברכים "… שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
קישוא הוא מסוג הירקות שאו שאוהבים אותו או שלא, למרות שהוא מאוד דומה בטעמו למלפפון. הקישוא מכיל נוגדי חמצון הנושאים פיגמנטים צבעוניים, שהחשוב בניהם הוא בטא – קרוטן, שהוא נגזרת של ויטמין A. נוגד חמצון זה חשוב לתמיכה במערכת החיסונית ולשמירה על העור.

הדלעת (קרא)
על הדלעת מברכים "…שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותנו".
מבחינה בריאותית צריכת גלעיני דלעת עשויה להקטין את הנזק ההורמונאלי לתאי בלוטת הערמונית (הפרוסטאטה) וכך להקטין את הסיכוי לסרטן הערמונית.
בסין אוכלים את גלעיני הדלעת במקרה של דיכאון.

הפול
על הפול מברכים "…שיפלו אויבנו ושונאינו".
חשוב לזכור כי אכילת הפול מסוכנת לחולי G6PD, לרוב יוצאי עיראק, כורדיסטאן והודו.
הפול משתן, מכייח ומחזק.

הצימוקים
על הצימוקים מברכים "… שיצטמק האוברדרפט בבנק".
הצימוקים חשובים להקטנת הסיכון לחלות במחלות המעי הגס, בגלל הסיבים והחומצה הטרטרית שנמצאים בהם.
מחקר בארצות הברית הראה כי אחת החומצות המצויות בצימוקים יעילה למיגור החיידק המצוי בפה וגורם לחורים בשיניים ולמחלות החניכיים.

ישנן עדות שנוהגים בהן לאכול ריאות בארוחת החג, ללא ברכה מסוימת. אוכלים דווקא את הריאה מכיוון שהיא קלה למאכל, מסמלת שתהיה לנו שנה קלה.

אז כמו שנאמר "הנה מתחילה לה עוד שנה…", ושתתחדש על כולנו שנה של טוב, שנה של אחווה, שנה של בריאות ושנה של שלום בנינו לבין עצמנו.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על אורלי אברהם